הסכם זוגיות (הסכם חיים משותפים / הסכם ידועים בציבור ) נועד לבני זוג שלא נישאו ואף אינם עומדים להינשא.
בני זוג המקיימים יחדיו מסגרת משפחתית, אך אינם נשואים זה לזה מוגדרים כידועים בציבור. בשנים האחרונות, אחוז הזוגות בישראל החיים יחד ללא נישואין עולה משנה לשנה. מאפייניהם המובהקים של ידועים בציבור נקבעו על ידי שופט בית המשפט העליון, צבי ברנזון: חיי אישות כבעל ואשה וניהול משק בית משותף.
בנובמבר 2015 פסק בית המשפט העליון שבית המשפט המוסמך לדון בסכסוך בין ידועים בציבור לשעבר, הקשור בקשר הזוגי שביניהם, הוא בית המשפט לענייני משפחה, משום שיש לראות את הידועים בציבור כ"בני משפחה".
הבדל בולט בין מצבם של הידועים בציבור ובין הנשואים הוא חובת ההוכחה. הוכחת קיומם של נישואים היא באמצעות הצגת תעודת נישואים שהוציא גורם המוסמך לכך, או על-פי הרישום במשרד הפנים. הוכחת סטטוס של ידועים בציבור מצריכה הבאת עדים המכירים היטב את אורח חייהם של בני הזוג ויכולים לאשר שאכן מדובר בידועים בציבור ולא בחברים טובים בלבד. בעוד שהנישואים מתחילים במועד חד וברור, לא כך המצב ביחס לסטטוס של ידועים בציבור.
באמצעות הגדרת בני זוג כידועים בציבור, ניתן להחיל עליהם זכויות וחובות של זוגות נשואים. למעשה, ידועים בציבור הם בני זוג אשר אינם מעוניינים, או אינם יכולים להינשא על פי חוקי המדינה (עפ"י הדין הדתי). דוגמאות לזוגות שאינם יכולים להינשא על-פי חוקי המדינה: חסרי דת או מי שיהדותם מוטלת בספק, זוגות מעורבים מבחינה דתית, זוגות חד-מיניים, פסולי חיתון - מי שבית-הדין הרבני קבע כי אינם יכולים להינשא כדת משה וישראל.
המסגרת של "ידועים בציבור" עדיין לא הוסדרה בחקיקה בישראל. בפועל מעמדם של הידועים בציבור בישראל הולך ומשתווה בשנים האחרונות לזה של זוגות נשואים, במידה רבה בשל הפסיקה בעניין זה. עם זאת, יש לציין כי מעמדם עדיין אינו זהה לחלוטין לזה של זוגות נשואים.
על ידועים בציבור חלה חזקת השיתוף. חזקת השיתוף קובעת כי כאשר בני זוג מנהלים יחד אורח חיים תקין, והתנהגותם מגלה מאמץ כלכלי משותף, קמה חזקה שכלל הנכסים והרכוש אשר צברו במהלך חייהם המשותפים הנם בבעלותם המשותפת (כלומר כל אחד מבני הזוג זכאי ל-50% מכלל הנכסים והרכוש אשר צברו במהלך חייהם המשותפים). חזקה זו קיימת כל עוד אין בין בני הזוג הסכם הקובע אחרת.
חשוב להבין כי, מעמד "ידועים בציבור" חל על זוגות רבים החיים ביחד גם ללא הצהרה מפורשת שלהם ואולי גם אף ללא ידיעתם. המשמעות היא שבמקרים אלה חלים על אותם בני זוג יחסים משפטיים, כולל דיני ירושה שונים, הנובעים מעצם היותם למעשה ידועים בציבור אף על פי שהם לאו דווקא בחרו בכך.
כיוון שזכויות ידועים בציבור בישראל אינן מוסדרות בחקיקה ואין חוק המסדיר את מכלול הזכויות והחובות בין "ידועים בציבור" יש וכדאי לפנות למישור החוזי. הסדרה חוזית של חיים משותפים כבני זוג ידועים בציבור, תוך הימנעות מנישואים, היא שיטת נישואי החוזה. אלה הם נישואים הנכרתים בין בני זוג בדרך של הסכם זוגיות המגדיר את חייהם המשותפים, מקנה להם זכויות הדדיות, מסדיר את ענייני הרכוש שביניהם, מסדיר את חובותיהם ההוריות ומסדיר עוד עניינים בין בני זוג. ניתן להביא את הסכם הזוגיות לאישורו של בית משפט לענייני משפחה המעניק להם תוקף של פסק דין. ההסכם יכול להתנות על חזקת השיתוף ולקבוע חלוקה שונה מזו הקבועה בחזקת השיתוף.
ניתן לפנות לעו"ד שיערוך הסכם זוגיות אך כדאי יותר ואף רצוי לעשות זאת באמצעות גישור.
העיסוק בנושאים הכלולים בהסכם הזוגיות, נראה לבני זוג רבים כדבר מיותר שלא נעים לעסוק בו וכגורם שיכול להשפיע על ערעור האמון ביניהם וערעור מערכת היחסים הזוגיים ולכן זוגות רבים נוטים לדחות זאת או אף לא לעסוק בכך ולהסדיר את הנושא בכלל. יותר מזה, הדיון בסעיפי ההסכם, ובעיקר כאשר צד שלישי משפטי דן בהם עם הזוג, אם הוא אינו נעשה בצורה עדינה ומתחשבת, עלול להיראות כהתערבות גסה ביחסים ביניהם וכהכנסת אלמנטים שליליים ליחסים שלהם. לכן מומלץ לפנות לגישור לצורך גיבוש הסכמות להסכם זוגיות.
בגישור, השיח הוא הרבה יותר נוח ונעים. המיקוד הוא בזוגיות החדשה הנבנית ובתקווה לחיים המשותפים. העיסוק בנושאים שעלולים להיות פחות נוחים לבני הזוג, כולל עניינים הקשורים לרכוש וכד', עדיף שיעשה בגישור משום שזהו הליך הרבה פחות מלחיץ ומפחיד. בגישור, בני הזוג מעלים את הרצונות שלהם ואת הדברים החשובים לכל אחד מהם ובעזרת המגשר הם מגיעים להסכמות בכל נושא ונושא ברוח טובה ובכך מרגישים טוב יותר ויוצאים מאוחדים ביחד לחייהם המשותפים.