הגיעה לידיי התמונה הנ"ל ומצאתי שהיא מתאימה מאד לתאר את מה שקורה בחדר הגישור.
בגישור האנשים הם תמיד הסיפור. כל סכסוך מקורו בחילוקי דעות בין אנשים. מתוך ניסיוני למדתי כי במרבית הסכסוכים אחד הגורמים לסכסוך הוא האגו. מהו אגו?
לפי פרויד, אגו הוא האני; החלק המודע של הנפש, המאזן בין הצרכים והתאוות (איד) לבין דרישות החברה והמוסר (סופר אגו).
האגו נועד לשרת אותנו אך לעתים האיזון בין הגורמים הנ"ל מופר ואז האדם פועל בצורה המזיקה לו. האגו למעשה נועד לשרת אותנו אך מה שקורה לעתים קרובות הוא שאנחנו הופכים להיות המשרתים של האגו במקום שהוא ישרת אותנו. דוגמא אחת מיני רבות היא אנשים שרודפים אחרי ממון, אחרי צריכה של מוצרים שונים ועוד. הפרת האיזון הנ"ל עלולה לגרום לנו להסתכסך עם הזולת כאשר האגו של הזולת רוצה משהו שונה מאשר אנחנו רוצים.
מגיעים שניים או יותר אנשים לחדר הגישור, פעמים רבות קורה שיש ביניהם סכסוך אמוציונלי שמקשה עליהם אף להקשיב אחד לשני. בתחילת הגישור מה שהמגשר עושה הוא הקשבה לכל אחד בנפרד ושאלת שאלות להבנה. כל אחד מהצדדים מספר למגשר את הסיפור בנוכחות כולם, המגשר מקשיב ומשקף מה שהוא הבין. החוויה שלי בגישורים רבים היא שעצם השיקוף שעשיתי היה אולי הפעם הראשונה שהצד השני הקשיב והצליח להבין מה הצד הראשון מרגיש וחושב.
צדדים בגישור מתנהגים לעיתים בצורה נסערת ותוקפנית. המגשר נדרש להרגיע ואף לעודד את הצדדים (לנשום עמוק) על מנת שיוכל להיווצר דו שיח שיוביל לבניית הסכמות. עושים זאת לעתים באמצעות פגישות עם כל צד בנפרד.
הליך הגישור הוא הליך וולונטרי, אנשים משתתפים בגישור מרצונם החופשי. בסופו של דבר ההחלטה היא של כל צד. כאשר מגיעים להסכמות ולפתרונות, אלה פתרונות שעולים תוך כדי הדיון. אין כפיה על מי מהצדדים לקבל אותם. ההחלטה היא של הצדדים בלבד. זה הדבר שאני כל כך אוהב בגישור,
כאשר מגיעים להסכמות אלה הסכמות שהצדדים הגיעו אליהן והסכימו להן מרצונם החופשי ולכן ההסכם שהם מגיעים אליו בגישור מחזיק מעמד זמן רב יותר וכמוכן הוא מאפשר להם להמשיך את מערכת היחסים ביניהם כאשר זה נדרש.