מאמר קצר זה נכתב ע"י חברתי היקרה אנה אורון.
״לשתף באהבה״
השיתוף הבין אישי קריטי להצלחתן ולבריאותן של מערכות יחסים קרובות בכלל ובפרט בזוגיות.
לא אחת אני נחשפת למצבי משבר או פרידה, שהתפתחו כתוצאה מכך שבני זוג לא שיתפו זה את זו, בזמן אמת במהלך חייהם המשותפים: ברגשות, במחשבות בחוויות ובמאוויים.
נחשוב לרגע, מה הסיבה לכך שאנו נימנעים מלשתף? בעיקר חששות ופחדים: החשש לעורר תגובה שלילית אצל השותף, להיתקל בחוסר הבנה מצידו, בביקורת. הפחד לפגוע ולהיפגע, לאכזב, לקלקל את מערכת היחסים....
הפרדוקס הוא, שההימנעות, גורמת לנו ״ללכת על ביצים״ מה שרק מחזק את הסיכוי שמתי שהוא, נשבור אותן...שנקלקל את המערכת ושהפער ביננו רק ילך ויגדל.
מזכיר לי שלפני כמה ימים קראתי פוסט בפייסבוק ״....סליחה לאשתי האהובה, על שפגעתי בך. את האישה הכי.....שיש....״ ממש חמוד. התנצלות קטנה וצנועה , ״בינו לבינה״ כמו שאומרים...😉
דווקא השיתוף הפומבי הפך טבעי וקל, שזה נפלא, אך לא מחליף את השיתוף האינטימי, הבין אישי, בין שותפים לחיים.
כשאיננו משתפים בזמן אמת, אנו צוברים כעסים ותסכולים .
הנתק שנוצר מביא אותנו, בשלב כלשהו, לנקודה בה איננו יכולים עוד לשאת את התסכול, הכעס ואת הבדידות שאנו חשים במערכת היחסים. הסיפור שנספר לעצמנו סיפור יהיה : ״הקשר לא עובד״ (בטוחים ששילמתם לו בזמן? פנסייה וכו ?) או ״אין אהבה, אין חיבור״. בקיצור: שאין סיכוי....
נזכור שעם הזמן, המערכת הזוגית-משפחתית, רק הולכת ונעשית מורכבת מאז המפגש התמים הראשון והרומנטי. שבו רק שנינו חיינו בעולם משלנו 💑 מה שדורש מאיתנו להתמודד גם עם קשיים ואתגרים חדשים.
אני עצמי יכולה להעיד עד כמה שיתוף כן, קשה ככל שיהיה, יכול להציל מערכת יחסים. כשאנו משתפים, לפתע נפתח הערוץ שביננו, שהלך ונסתם במהלך הזמן, יום אחרי יום בעיקביות.
הדבר דומה לתחושה שאנשים מדווחים לאחר ניתוח עורקי הלב. פתאום אפשר לנשום, להרגיש לרוץ ולחיות. כשהערוץ פתוח, האהבה יכולה לזרום. המערכת כמו מתעוררת מחדש לחיים ❤️ .
כדאי מאד שלא נגיע למצבים קיצוניים שכאלה. פשוט נשתף בכנות וגם נקשיב בפתיחות. כל יום קצת. זו השקעה מניבה. הפקדה לחשבון המשותף, ב״מנות קטנות״.
ממני באהבה שבוע נפלא