חוויות מתל אביב הקסומה של שנות ה-50

 

 

 

היום קפצה עלי סוג של נוסטלגיה ונזכרתי בשנות ילדותי בתל אביב.

את מרבית שנות ילדותי ביליתי בבית שברחוב מלאכי 10, עברנו לשם בשנת 1957 כשהייתי בגן חובה.

 

רחוב מלאכי הוא רחוב קצר המתחיל ברח' דיזנגוף מעט צפונה משד' נורדאו ומסתיים ברח' יחזקאל הניצב לו. רחובות מלאכי ויחזקאל היו באותה תקופה רחובות של חול, לא היה בהם כביש. לנו כילדים זה היה ממש כייף, היינו משחקים שם כל יום אחה"צ בכדור ולעתים משחקים עם הבנות קלאס וקופצים בחבל על המדרכה.

 

בימי הקיץ החמים בכל יום לקראת הצהריים הייתה עוברת משאית של העירייה שמשפריצה מים על החול על מנת להוריד את האבק, אנחנו הילדים כמובן היינו רצים אחריה וחוגגים.

 

החלב היה מגיע עד לדלת הבית, מי שהביא אותו היה החלבן שהיה מגיע כל בוקר עם עגלה וסוס, בהמשך הוא השתדרג ורכש סוג של ריקשה. החלב היה מאוחסן במכלים ומאוחר יותר בבקבוקי זכוכית שהיו מקוררים ע"י קרח, אהבתי במיוחד ללקק את השמנת שהצטברה בחלק העליון של הבקבוק ועל מכסה הבקבוק שהיה עשוי מאלומיניום דק. כל פעם שהחלבן היה מגיע אנחנו הילדים היינו רצים אחריו מפצירים בו שייתן לנו חתיכת קרח ללקק.

 

היה גם מוכר הקרח שהיה עובר עם עגלה קשורה לסוס עם ארגז קרח גדול מעץ.  גם הוא נאלץ להפריש לנו מידי פעם חתיכת קרח. משפחתי הייתה בין ברי המזל שהיה להם מקרר חשמלי בבית, אלה שהיה להם מקרר שהוא ארגז קרח היו קונים כל יום בלוק של קרח.

 

בימי החורף היה מגיע מוכר הנפט שהיה מצלצל בפעמון גדול וצועק נפט...נפט ושופך נפט למיכל או ג'ריקן שלכל אחד היה בבית. הנפט היה משמש אותנו לחימום ולעתים גם לבישול על גבי פתיליה. 

 

היו גם מוכרי ירקות ופירות, מוכרי אבטיחים וכמובן האלטא זאכן שהיה עובר עם סוס ועגלה וצועק בקול: אלטא זאכן, ארונות שולחנות כסאות.... בקיצור, הכל כמעט הגיע עד הבית.

 

באותם ימים לא היה סופרמרקט, היינו הולכים כל יום לירקן, לאטליז ולמכולת של אברם ברחוב דיזנגוף לקנות חצי לחם, קצת גבינה, חמאה, ריבה, כמה ביצים ואם רצינו פינוק היינו קונים גם כמה פרוסות לקרדה.

 

מול הבית היה גן הנביאים שהיה אז קטן יותר מהיום וחלקו הימני היה מגרש כדורגל חולי אשר הגדולים שיחקו בו אחה"צ כדורגל. מידי פעם הם היו מנפצים את השמשות בבית אמו של ירמיהו בפינת רח' יחזקאל ואז המשטרה הייתה מגיעה.

כן היו זמנים....

 

אני הייתי אז בין הילדים הקטנים שהגדולים לא ספרו אותם. לא הייתה טלוויזיה, לא היה טלפון בבית וכמובן שלא מחשב. את כל זמננו הפנוי בילינו עם החבר'ה של השכונה למטה במשחקים. 

 

 

 

 

 

 

Please reload